מסע בין יקבים
את יותם שרון, חבר לשעבר בצוות הייננים של יקבי ברקן הייתי אמור לפגוש בשבוע הראשון של המסע. לא הסתדר. כשהוא בא לגליל אני יצאתי לרמת הגולן, כשהוא עלה לרמה, אני נסעתי הביתה וכן הלאה. אחרי שלושה שבועות של טלפונים והחלפת מסרים בפייסבוק, קבענו להיפגש ביקב אלונה שבגבעת ניל"י. בצד המזרחי של כביש שש, צפונית לגבעת עדה.
יותם, אלי אזולאי, והזוג רבאו – אילנה ומיכה, חיכו לי בסככה, בחצר של משפחת אזולאי ונתנו לי לדחוף את הידיים עמוק לתוך מיכל פלסטיק שבו תססו ענבי מרלו שהתייבשו בשמש. מה זה נתנו, המליצו. לעיסה האדומה היה ריח משכר של צימוקים ואלכוהול, ולי היה קשה להיפרד מהמרקם הגרגרי ומהחום הנעים. כשהתסיסה תסתיים העיסה תיסחט ליין – 'כמוש' יקראו לו. על שם המצב של הענבים בתום הייבוש.
ממיכל אחר, שנמצא בחדר מקורר, אנחנו טועמים מרלו מהבציר האחרון. טרי, רענן, עשיר בטעמי פרי ונעים לשתייה כבר עכשיו. לייננים נשאר רק לא לקלקל. גיל גוריון מיקב הגבעה, בא לקחת ענבי מרלו שהוא קנה מאזולאי. כנראה שיש בהם משהו בענבים הללו. השיראז התינוק שנבצר ראשון השנה, היה שיראז לכל דבר ועניין. כהה מתובל וחייתי.
טעמנו גם קברנה פרנק, עם ריחות ירקרקים של פרי בוסר ועשבים וזכר לריחות וניל וקרמל. למרות שהוא עוד לא ראה חבית. השיראז הכמוש מבציר 2011 שהתיישן בחבית היה כהה וסמיך, עשיר בטעמים ולסיומת התגנבו זיכרונות בשלים מיינות אמרונה. מרלו כמוש מ-2010 היה הרבה יותר מעניין לטעמי. פרחוני ומלא חיים. ביקב מחכים שהוא 'יגדל ויפסיק להיות חמור', כדי לבקבק אותו.
הכרמים של אלונה, גדלים לא הרחק מכביש שש, על אדמה עשירה בגיר, כשמסביבם כרמים של ענבי מאכל בכל מיני צבעים. כאן יכולתי לראות, בפעם הראשונה מאז שיצאתי לדרך את מצבו האמיתי של שוק היין הישראלי. שורות גפני מרלו עמדו שם ועליהם מסודרים, כמו חיילים, אשכולות מרלו אחידים ומאווררים. הפרי הטוב הזה יישאר על הגפנים, פשוט כי אין מה לעשות איתו.
ביקב אלונה, כמו בלא מעט יקבים אחרים, יש יותר מדי יין מבצירים קודמים. אין מספיק מיכלים, אין מספיק מקום במחסן ואין מי שישתה. אלי, מיכה ואילנה, שהיקב הוא לא עיקר פרנסתם העיקרי לא נראים מודאגים. לא אכפת להם לייצר פחות יין ולהשאיר את הפרי המטופח לשועלים ולתנים. 'מי שיש לו כרמים משלו ישרוד', אמר לי אלי. הם אומרים. 'אלה שצריכים לקנות ענבים ממגדלים, קצת פחות'.
מתחת לעץ בחצר המשק של אזולאי, טעמנו יינות מוכנים. התחלנו עם רוזה 2011 שנעשה מענבי קברנה פרנק ומרלו היה מתוק מדי לטעמי ותסס קלות, הודות לשאריות שמרים וסוכר שנותרו בבקבוק. מרלו 2009 שבילה שנה בחבית לא הפגין יותר מדי מאפיינים זניים, אבל היה נעים מאוד לשתייה. עגול 2009, בלנד של מרלו שיראז קברנה סוביניון וקברנה פרנק. יין עשיר ונעים עם נטייה ברורה לכיוון המתקתק.
קברנה פרנק 2009 שנעשה מענבים שגדלים צמוד ליקב היה הכוכב של הטעימה. עם מאפיינים זניים ברורים – עלים יבשים, פרי מתוק שוקולד וטעמים מאוזנים. יין טעים שקשה להתנתק ממנו. קברנה סוביניון רזרב 2009 שבילה שנתיים בחבית הציג ריחות של פרי טרי ופלפל שחור גוף מרוכז, טעמי פרי נהדרים וסיומת ארוכה ומרשימה.
יקב אלונה, שאלמלא יותם שרון ואלמלא המסע כנראה לא הייתי מגיע אליו בחיים, הצטרף לרשימת ההפתעות הנעימות של המסע הזה. עשייה רצינית וצנועה של אנשים שמכירים היטב את הכרמים שלהם ויודעים בדיוק מה לעשות איתם. נפרדתי מהחברים ויצאתי לכיוון היקב של רמי בר-מאור. עניין של שתי דקות הליכה דרך החצר.
